הוא אומר שהיה קטסטרופה, ובעיקר הוא כועס על הצוות שלא נכנס בזמן, היא מספרת שבכלל לא היה כל כך נורא ושהיא כבר שכחה את הכאבים. הוא מסתיר עד כמה היה בעצם חסר אונים ושבקושי נשם, היא מספרת איך אין לה בכלל טענות כלפי הצוות הנפלא. למה הגירסאות של חווית הלידה כל כך שונות בין בעלים ונשים?
על ההבדלים בתפישת העולם של בני שני המינים, כבר נאמר ונכתב למכביר, אבל כאן אני רוצה להצביע על ההבדלים שבין גברים לנשים, ביחס לחוויית הלידה שלהם.
סוג של "מעבדה" שבה ההבדלים הללו משתקפים במלוא עוצמתם, מתרחש אצלנו במרכז "אמא אדמה", בכל פעם שמתקיים מפגש לאחר לידה של זוגות שהשתתפו בקורס הכנה ללידה.
הזוגות מתאספים כרגיל בהתרגשות ובשמחה ל"פגישת המחזור", כשכל אחד משוויץ ומשווה את "אוצרו" הרך לזה של האחר. הם מחליפים רשמים ומשווים מחירים, למשל של עגלות וחיתולים, של תכשירים להפגת כאבי בטן מגזים או של מוצרי תינוקות אחרים ולאחר שנרגעים מההתרגשות הראשונית, כולם יושבים במעגל וכל זוג מספר את חווית הלידה שלו.
הוא מספר את סיפורו והיא מספרת את שלה - אותו זוג, אותה לידה ו... חוויה לגמרי אחרת. מה זה? מה קורה פה? לא הייתם באותה לידה?
והתופעה הזו חוזרת על עצמה שוב ושוב, כשסיפור לידה אופייני יכול להתנהל לא פעם בערך כך: הוא אומר שהיה קטסטרופה. בעיקר הוא כועס על הצוות, שלא נכנס בזמן, שלא הסביר ולא הדריך, שלא שם לב להאטה בדופק, על זה שאמרו לאשתו ללחוץ ויצאו מהחדר, כשהוא נשאר לבדו אחראי למה שמתרחש.
לא, הוא לא מספר עד כמה היה בעצם חסר אונים ושבקושי נשם, אבל הוא ראה אותה חיוורת, שוקעת אל תוך עצמה ורק קיווה שהכול ייגמר בשלום.
למידע נוסף ותמיכה, המומחים שלנו מחכים לך בפורום "הריון ולידה"
היא מספרת שבכלל לא היה כל כך נורא ושהיא כבר שכחה את הכאבים. היא מתארת איך התרכזה בלנשום ולנשוף כמו שצריך, מה היה הרגע שבו החליטה על אפידורל שלטובתו ויתרה על תואר כבוד בגבורה, איך נכנס הרופא והסביר שאין ברירה ושצריך לסיים את הלידה בואקום או בניתוח קיסרי, איך היא קיבלה והבינה שזה לטובת תינוקה ואין לה בכלל טענות כלפי הצוות, להפך, בעיניה הם היו נפלאים.
הוא מתערב ומתעקש לתאר אותה כ"גיבורה, שרק בזמן הלידה גיליתי איזה כוחות יש בה, כוחות שבכלל לא הכרתי ולא ידעתי שיכולים להיות לה" והיא מביטה בו בחיוך ואומרת: "בלעדייך לא הייתי יכולה לעשות את זה, אתה נתת לי את הכוחות..."
מחוץ לבועה
לאחר שמיעת אין ספור סיפורי לידה והתבוננות על אלפי זוגות במהלך הלידה, אני רוצה להציע הסבר לסיבה ממנה נובעת זווית הראיה השונה, של היולדת ושל מי שליווה אותה בלידה.
בעיות בכניסה להריון? מומחי הפורום לפוריות והפריה חוץ גופית מחכים עם כל התשובות
האישה נמצאת כול כולה בתוך החוויה. יותר ויותר היא שוקעת אל תוך בועה המאפשרת לה להתנתק מהחוץ "ולעשות את עבודתה". משהו מעמעם ומטשטש את חושיה. היא פחות רואה ופחות מרוכזת בשמיעה ובכלל מחפשת פחות קשר עם "העולם החיצוני" וככל שהיא נמצאת בתוך בועתה, כך "מנגנון הלידה עובד לטובתה".
לעומת זאת, אצל הגבר הצופה מהצד, "מחוץ לבועה", המצב הפוך. הוא דווקא נהיה ערני יותר, חושיו מתחדדים, הוא רואה אותה כואבת, את צבעי הפנים המשתנים שלה ושומע את קולות ודפיקות המוניטור, את דיבורי הצוות ואת יתר הצלילים המאפיינים את המצב.
הוא "גבר שרוצה נתונים, כאן ועכשיו" אבל הצוות נכנס ויוצא ולא כל כך מתפנה לספק לו אותם. הוא רגיל לקחת אחריות ומרגיש שגם עכשיו הוא אחראי, אבל במקום ובנסיבות שמעולם לא התנסה בהם. ואכן בנסיבות כאלה, מה הפלא שהוא מרגיש חסר אונים?
חדר לידה איננו מקום שקל להימצא בו וכדאי ליולדת ולבן זוגה להתכונן ככל שניתן למה שצפוי ואף עלול להתרחש בו. אבל גם אם החוויה תהייה שונה וגם אם תופסים את הדברים אחרת, גם אם אתה רואה בעוד שאת מרגישה, בעיקר חשוב להיות בו - ביחד. שתהייה לכם לידה וחוויה נפלאה.
הדפסה
הוסף תגובה